מחשבות על חינוך לאיכות הסביבה
בעתיד
בעתיד הילדים שלנו יצחקו עלינו על שהיינו כל כך טפשים. כשארצה לזרוק את הזבל בשקית אחת הבת שלי תצעק עליי. היא תיקח את הזבל ותפריד אותו למרכיביו. פלסטיק, נייר זכוכית. זה יהיה לך כמו טבע שני. ככה חינכו אותה בבית, ככה חינכו אותה בבית הספר, ככה חינכו אותה בכלי התקשורת. היא לא מכירה דרך אחרת לזרוק זבל וזה ייראה לה מוזר ומעצבן לראות מישהו שאינו שומר על הסביבה. זה מה שיהיה בעתיד.
מתנות לילדים
זה מתחיל משם, אני משער. בסביבה הילדותית המוקפת צעצועים, ספרים ואביזרי ילדים אחרים. למשל, צעצועי עץ. לא יהיו בחדר צעצועים מפלסטיק שאינו מתכלה, לא יהיו חרבות, סכינים ורובי צעצוע. יהיו בובות מעץ, משחקי הרכבה, צעצועי התפתחות.
עיצוב חדרי ילדים
בעולם העיצוב ובפרט בכל הנושא של עיצוב חדרי ילדים, יהיוו תמונות לחדרי ילדים מחומר ידידותי לסביבה. הסיפור האהוב על הילדים יהיה "יואב דואג לסביבה" והפאזל האהוב עליהם יהיה של בעלי חיים בקוטב הצפוני. הם יריחו, ינשמו ויחשבו איכות סביבה. למה? כי זו הדרך לעשות את זה נכון.
כוחו של הרגל
בן אדם מכור להרגלים שלו וחושש מפני הלא מוכר והלא נודע. לכן קשה לנו כל כך להיפטר מהרגלים הגם שברור לנו שהם מזיקים לנו ולסביבה. מכוניות פולטות דו תחמוצת הפחמן, עופרת אינה מתכלה, לרוקן מאפרה על הריצפה ולזרוק קליפות של גרעינים אינם הדבר הכי הגיוני, ובכל זאת, כולנו עושים את זה.
בילדותי, אבא שלי היה נוהג ללא חגורת בטיחות. כך גם כל הנהגים מסביבו. כיום, לנהוג בלי חגורת בטיחות נראה לי כמו אקט של טירוף. מדוע? כי קמפיין מאסיבי וכולל הצליח לשנות הרגל מושרש. כך גם בכל מה שקשור לאיכות הסביבה.
ככל שאנחנו נרבה בהרגלים חיוביים וידידותיים לסביבה כך נשדר משהו הלאה. לאנשים סביבנו וכמובן לדור הבא, זה שהרגלים אלה יהיו לו כמו טבע שני.
מאמץ כולל
עוד תכונה אנושית בלתי נסבלת היא חוסר היכולת לראות מעבר לקצה האף שלנו. אם יאמרו לנו שבעתיד יהיה יותר טוב אם קצת נתאמץ, זה לא יעבוד לרגע. יש צורך במאמץ כולל המתחיל עכשיו, אתמול. כולנו, כלי התקשורת, החברה, רשויות האכיפה והממשלה צריכים להתייחס לעניין איכות הסביבה כאילו העתיד כבר כאן. בסופו של דבר המסר יחלחל ויעבור הלאה. אנחנו על סף תהום, אין לנו ברירה.
בעתיד, הילדה שלי תחשוב על הגישה המרטשת את הסביבה כדינוזאור שנכחד לעד. זה תלוי בנו, רק בנו.
